בנק הפועלים בע"מ סניף שפרעם נ' אבו שח ואח'

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 12.03.12 במעמד צד אחד ולהארכת מועד להגשת הבקשה.

ביום 9.01.12 הגיש המשיב תביעה כספית על סך של 73,055 ₪ כנגד המבקש בגין ערבותו לחיובי הנתבעים 1 ו-2 כלפי המשיב.

ביום 12.03.13, בהיעדר בקשת רשות להתגונן, ניתן פסק דין כנגד המבקש וכנגד שני הנתבעים הנוספים.

לטענת המבקש, התברר לו לאחרונה, לאחר קבלת ייעוץ, כי החתמתו על כתב הערבות נעשתה בניגוד לנהלים ולהנחיות של בנק ישראל, בהיותו נכה שמתקיים יחד עם משפחתו מקצבת נכות ומפנסיה נמוכה ממקום עבודותו בשירות בתי הסוהר.

המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, כתב התביעה נמסר למבקש במסירה אישית ביום 23.01.12, אך המבקש שקיבל לידיו את כתב התביעה, סירב לחתום על אישור המסירה. יחד עם זאת, מיד לאחר ביצוע המסירה פנו המבקש והחייבים העיקריים אל המשיב בבקשה להסדיר את חובם ולאחר מו"מ ממושך נחתם הסדר ביום 25.03.12, במסגרתו הודה המבקש בחובו ובערבותו. הנתבעים לא עמדו בהסכם, ולאחר שנשלחו אליהם התראות שלא נענו, הוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 19.03.13. האזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה לנתבעים ולמבקש עצמו ביום 7.04.13.

מוסיף וטוען המשיב כי עם מסירה האזהרה, פנה המבקש ביום 14.04.13 בבקשה להסדיר את חובו בפריסה לתשלומים ארוכי טווח ולאחר שהצעתו נדחתה, פנה אל לשכת ההוצאה לפועל ביום 30.4.13 בבקשה לצו חיוב בתשלומים. בהחלטה מיום 1.05.13 שניתנה ע"י כב' הרשמת, הושת על המבקש צו תשלומים בסך של 800 ₪. כאשר אף בבקשה זו, לא הועלתה טענה כלשהי לעניין ערבותו.

לגופה של הבקשה, טוען המשיב כי הבקשה נסמכת על טענות בעלמא ללא צירוף אסמכתא להוכחה. כן טוען המשיב, כי בניגוד לטענת המבקש בדבר הכנסתו הזעומה, ציין בבקשתו ללשכת ההוצאה לפועל, וכן בפניותיו למשיב, כי הכנסתו בין 8,500 – 9,000 ₪.

עוד טוען המשיב כי הבקשה הוגשה כשנה וחצי לאחר המועד הקבוע בחוק להגשתה. בנוסף, המבקש חתם על הסכם לסילוק חוב במסגרתו הודה בערבותו, ומעולם לא טען דבר נגד ערבותו. רק לאחר שבקשותיו לאשר פריסת חוב נדחו, פנה בבקשה זו.

דיון:

אין בפי המבקש טענה בדבר פגם שפל בהליך מסירת כתב התביעה, כך שאין לומר כי קיימת לו זכות לבקש ביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.

הנימוק שמציין המבקש במסגרת בקשתו, לפיו נודע לו רק לאחרונה כי הוחתם על כתב הערבות שלא על פי דין, אין בו לבדו כדי להסביר את מחדלו באי הגשת בקשת רשות להגן. כמו כן אין בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

לעניין זה ראה דבריו של מ"מ הנשיא בבר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל פד"י כו(1), 772, 773:

"כידוע מתייחס בית המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק דין, אך הוא לא יעתר לה כדבר שבשגרה. תובע הבא לפני בית המשפט מקבל על עצמו חובות מסויימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאת בתוצאות. כמו שקבע השופט בהתאם להלכה הפסוקה העקבית של בית משפט זה, על המבקש ביטול להסביר לבית המשפט, ולו רק בדוחק מה גרם למחדלו...".

מכל מקום, השיקול המכריע בבקשה לביטול פסק דין עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש, הוא אם יכולה לצמוח למבקש תועלת מהביטול ומכך שהתובענה תתברר לגופה. בית המשפט לא ייעתר לבקשה לביטול פסק דין, אם התרשם כי ממילא, אין למבקש הגנה מפני התביעה (ראו: רע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ ואח' (10.08.10).

עיון בבקשה ובתצהיר התומך בה, מעלה כי פרט לטענה כי נודע לו לאחרונה עפ"י ייעוץ שקיבל, כי החתמתו על כתב הערבות היתה בניגוד לנהלים של בנק ישראל, בשל מצבו הרפואי והכלכלי, אין בפי המבקש כל טענת הגנה אפשרית, אף לא לכאורה.

אין בטענה כללית זו כדי ללמד על סיכויי הגנה, ולהצדיק ביטול פסק הדין.

בנוסף, מתגובת המשיב עולה כי המבקש הודה בחובו כערב, ולא חלק על תקפותו של כתב הערבות במספר רב של הזדמנויות מאז הגשת כתב התביעה ומתן פסק הדין שאת ביטולו הוא מבקש כעת.

לסיכום, לא עלה בידי המבקש להראות ולו קצה של טענת הגנה, ולפיכך אין מקום לביטול פסק הדין.